החלטה בתיק בש"א 1099/06

1. בת.א. 3264/04 הגישו בני הזוג נחום אבשלום ושמחה ( להלן:" המשיבים") תובענה כנגד המנהלה להסדרים במגזר החקלאי בע"מ (להלן :"המבקשת"), מנהל מקרקעי ישראל ומנוחה מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ בה התבקש צו עשה קבוע לפיו:

א.      מינהל מקרקעי ישראל ירשום את המשיבים כבעלי הזכויות בנחלה חקלאית מס' 9 במושב מנוחה, על כל המחובר אליה, לרבות בתי המגורים הנוסף המצוי בה.

ב.      מושב מנוחה יעשה כל פעולה נחוצה להשלמת רישום הזכויות בנחלה ע"ש המשיבים.

ג.        המבקשת תסיר לשם האמור את צו העיקול המוטל על הנכס מטעמה.

2.    בבש"א 5849/04 עתרה המבקשת למחיקתה מכתב התביעה, בטענה, כי אין לה כל סמכות להטלת עיקולים זמניים  או ביטול סעד זמני, שניתנו על ידי המוסמכים לתיתם. כמו כן, טענה, כי היא אינה אלא רשות מנהלית הפועלת כמזכירתו של המשקם ועל כן, היא אינה הצד הדרוש לסעדים המבוקשים.

ביום 15/05/05 נתנה החלטה לפיה נדחתה בקשתה הנ"ל של המבקשת, בין היתר, מהסיבה שהמבקשת מעבירה המלצותיה למשקם לאחר ניתוח ועיבוד הנתונים שבידיה בנוגע למשיבים, כמו כן, המבקשת לא הסתפקה בתפקיד טכני, אלא נתנה למשיבים, לדבריהם, ייעוץ והכוונה.

3. עתה מבוקש עיון מחדש בהחלטה הנ"ל וזאת עקב שינוי נסיבות נטען. לטענת המבקשת, ביום 17.11.05, ניתן בת.א. 3058/04 בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע, ע"י חברתי כב' השופטת סלוטקי, פסק דין שדחה את בקשת המשיבים לביטול פסק המשקם החלקי והורתה לכונס הנכסים לפעול למימוש נחלת המשיבים.

המבקשת טוענת, כי פסק המשקם החלקי, נשוא התביעה דנן שימש גם נשוא התביעה שהגישו המשיבים בת.א. 3058/04 בפני כבוד השופטת סלוטקי ועל כן, מתייתר הדיון  ב- ת.א 3264/04.

4.       המשיבים טוענים בתגובתם לבקשה, כי התובענה שבפני עוסקת בזכויות במקרקעין ולא     בפסק המשקם החלקי. מלבד זאת, פסק דינה של כבוד השופטת סלוטקי איננו חלוט וכי הצדדים הסכימו, על מנת למצות הליכי מו"מ, לבקשת הארכת מועד  להגשת בר"ע לבית המשפט העליון. בית המשפט העליון בהחלטתו נתן הסכמה לבקשת הצדדים, אי לכך ניתן להגיש את הבר"ע עד ליום 15.3.06.

המשיבים טוענים, כי אין המדובר בשינוי נסיבות המצדיק עיון מחדש בהחלטת הביניים שניתנה, שכן המבקשת כלל לא היתה צד להליך שהתנהל בפני כבוד השופטת סלוטקי.  כמו כן, פסק המשקם מוגבל לדיון ביחסים החשבונאיים - כלכליים  בין חייבים במגזר החקלאי ובין נושיהם. המשקמים לא הוסמכו לדון במעמד החייבים במקרקעין או להכריע בעילות נזיקיות בין החייבים לנושיהם, לפיכך, גם בית המשפט (בתיק שהיה בפני חברתי כב' השופטת סלוטקי) נעדר סמכות בנושא זה. חיזוק לטענה זו נמצא, לטענת המשיבים, בכך שמנהל מקרקעי ישראל לא יכול להיות צד להתדיינות חשבונאית -כלכלית. 

5. כמו בהחלטתי בבש"א 5894/04 אזכיר את העקרונות בבקשות מסוג זה:

ע"א 3510/99 ולעס נ' אגד אגודה שיתופית לתחבורה בישראל, פ"ד נה(5) 826:

" מחיקה על הסף

6 . הוראות סדר הדין האזרחי מחייבות את בית המשפט לנקוט משנה זהירות טרם שהוא מחליט למחוק תובענה על ספה. סעיף 100(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984, מסמיך את בית המשפט לצוות על מחיקת כתב התביעה, כאשר זה אינו מראה עילת תביעה. בית-המשפט יפעיל את סמכותו על-פי סעיף זה, אך ורק כאשר "ברור ונעלה מכל ספק הוא, שעל יסוד העובדות שטען להן לא יוכל התובע לזכות בסעד שביקש..." (י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי (ש' לוין עורך, מהדורה שביעית, 1995), 384). בית-המשפט, בבואו למחוק כתב תביעה מחמת חוסר עילה, ינהג איפוא משנה זהירות, ודי באפשרות קלושה שהתובע יזכה בסעד המבוקש על ידו, כדי שבית-המשפט ימנע ממחיקת התביעה על הסף (ע"א 76/86 פיינשטיין נ' ה.ש. מלונות בע"מ, פ"ד מג(3) 124). כשאלה לנגד עינינו - נבחן את שאלת קיומה, לכאורה, של עילת התביעה העומדת ביסוד כתב התביעה כאן."

ע"א 50/89 פרופ' רות ליטן נ' פרופ' חיים אילתה, פ"ד מה(4) 18:

"בסוגיית סילוק על הסף (שנקבעה בת' 100 ו-101 לתקנות סדר דין אזרחי, התשמ"ד-1984), נוקטת הפסיקה בגישה כי:

"מחיקת תובענה  או  דחייתה  על  הסף  הן בגדר אמצעים הננקטים  בלית ברירה ופתרון ענייני של כל מחלוקת לגופה, הוא לעולם עדיף. רצוי על כן שבית המשפט יברר תמיד דיון עניני בפלוגתא, על פני פתרון דיוני פורמליסטי". (ע"א 693/83 שמש נ. רשם  המקרקעין  תל  אביב יפו, מב (2) 668,671 מול ז').

הטעם לגישה זו נעוץ בכך שהדרכים הנ"ל -

"שוללות מהתובע  את זכותו להביא את ענינו כפי שנטען לפני בית המשפט". (זוסמן, סדר דין אזרחי, מהדורה 6, 365, 311).